<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות י'</h1>
<h2>דף מח:</h2>
הדרא דכנתא פי' בני מעי' הדקין ההולכין סביב סביב ושומן מחברן הנקרא אלווסטי אם ניקב א' מהם לחבירו כשרה שחבירו מגין עליו לפי שהוא רך כך פשוט. ולפי זה החיצון שאין מי שיגן עליו טרפה אם ניקב.
נמצאת מחט תחוב בכרס ואפילו העב לצד החוץ והחד שלה כנגד פנים שנראה שנכנסה דרך חוץ כשרה והוא שיהיה בענין שלא ניקב הכרס נ(י)קב המטריף ואמרינן דרך וושט נכנסה ואוכלין דחקוה עד שנתחבה העבה שלה כנגד חוץ כך מוכח מההיא דמחט שנמצאת בריאה וכן כתבו המפרשים והרשב"א בתורת הבית.
<h2>דף מט.</h2>
מחט שנמצא בעובי בית הכוסו' שעשוי (כמו) [ככובע] בצד הכרס ודפנותיו כפולו' ויש שומן בין דופן לדופן והמחט נקב הפנימי ולא החיצון אפילו קופא פי' הצד העבה של המחט כלפי חוץ כלומ' כנגד חלל הבהמה כשרה ולא אמרי' דרך חוץ נכנסה ונקבה אלא אמרינ' דרך וושט נכנסה ודרך פני' והאוכלים דחפוה עד שנקב העבה שלה ונתחב בעובי בית הכוסות ואין הפרש בזה בין מחט גס לדק. ואם ניקבו שניהם טרפה כאשר אכתו' כך פשוט ומוכח. המסס שהוא עשוי כמין עלין עלין וכן בית הכוסות שהוא עשוי ככובע אם ניקבו מב' עבריהם טרפה לפי' אם נמצא קוץ או מחט במסס או בבית הכוסות בתוכן ועבר לחוץ טרפה ואם לא עבר לחוץ כשרה. ויש מקום בבית הכוסות שדפנו דק, ויש מקום כפול כלומר בב' עורות ואם ניקב לצד הא' כלומר העור הא' כשרה אבל מב' צדדין כלומר ב' העורות הכפולי' טרפה כך פשוט, וכן כתב ר"ת ורוב הפוסקים. אבל רש"י פי' כי בהמסס שדפנו דק או בבית הכוסות במקו' הדק שאינו כפול שאף על פי שלא ניקב אלא חצי העור טרפה דחיישינ' שמא ניקב כלו והמחט או הקוץ חזר לאחוריו והבריא החצי האח' כדאמרינן בישב לה קוץ בוושט [חולין מ"ג ע"ב], וראשון נראה עקר דלא דמי למחט מפני שגועה בו ואוכלת בו חיישינן שמא הקוץ יצא מן הנקב והבריא אבל בכאן מי הוציאו מן הנקב. ועוד פשוט נמצא עליו קורט דם בידוע שלאח' השחיטה ניקבה פי' וה"ה בחלודה. וכתבו המפרשים ואם לא עבר המחט אלא חצי העור ונמצא כנגדו לחוץ בעבר האחר קורט דם טרפה. ועוד כתבו שאם נמצא מחט תחוב בו כנגד חוץ כלומר כנגד חלל הבהמה אפילו שלא נקב עד החלל שלפני הכוסות טרפה כמו שכתבתי כי בודאי דרך וושט נכנסה ונקבה או דרך דופן כי מי הביאה לחלל הבהמה לולי שנקבה. ועוד פשוט ולפי' אנו מחלקין במחט ובקורט דם יותר מכל שאר הנקובי' ומשום שיש בו דבר דמסרך ובודאי אם הנקב קודם שחיטה היה על המחט דם או חלודה. ועוד פשוט במשנת אלו טרפות [נ"ד ע"א] המסס ובית הכוסות שניקבה זה לזה כלומר זה לתוך זה ולא יצא הנקב לחוץ כשרה כיון שהוא מזה לזה.
<h2>דף מט:</h2>
חלוחלת. אף על פי שחלב טהור סותם, אם הוא עשוי ככובע כלומר עגולים עגולים אינו סותם אפילו שגדל על אותו אבר וחלוחלת כיון שהוא עשוי ככובע אינו סות' אם ניקבה החלוחלת כך פשוט.
<h2>דף נ.</h2>
קיבה שניקבה טרפה פשוט במשנה ואם החלב סותם הנקב כשרה, ודוקא חלב שעל היתר אבל שעל הקשת אינו סותם, ולמטה אבאר קשת ויתר. על הקיבה יש ב' מיני חלב, על הקשת כלומר מבחוץ והוא עשוי כקש', ויש עליו חלב אחר מבפנים שהוא עשוי כיתר הקשת ויש שני לשונות ואנן נקטינן לחומרא כלישנא קמא ושעל הקשת לכ"ע אסור ושעל היתר מחלקת בין בני בבל ובין בני ארץ ישראל בני ארץ ישראל נהגו בו התר בני בבל נהגו בו איסור, ואנו מנהגנו כבני בבל לפיכך כל החלב שעל הקיבה בין שעל היתר בין שעל הקשת אסור וכן פרש"י וכן כתב הרא"ש. אבל רי"ף פירש שעל היתר מותר ושעל הקשת מחלקת, וראשון תפסו עקר וכן כתבו בתוספות כרש"י, ומכל מקו' שעל היתר סותם הנקב אם ניקבה הקב' כמו שכתבתי.
בני מעים שניקבו וליחה סותמתן טרפה, פי' ליחה, הגלד העשוי כצמר מבפנים שגוררין בחוזק מהן כך פשוט.
מקיפין בבני מעים פי' אם ניקבו מעים ואין ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין במקום אחר באותו אבר עצמו אם דומה הראשון לזה השני בידוע שלאחר שחיטה ניקב וכשרה ואם לא נדמו זה לזה טרפה פשוט. וכתב בעל העטור כי בכלל בני מעים הם לב וקרקבן ומקיפי' בהם. ור"י כתב כי אין קרויין בני מעים אלא כרס ודקי', אבל לב וקרקב' אם נסתפקו אם ניקבו קוד' שחיט' אין מקיפין וטרפ', וכן נר' עקר. ועוד פשוט שאם משמשו הידי' בנקב הראשון כמו כן ממשמשין בנקב השני ואח' כך נראה אם נדמו זה לזה.
חלוחלת שהוא הכרכשא שניקבה שלא במקום דבוק הירכים טרפה כמו דקין, ואם ניטלה במקום דבוק הירכים כשרה, ובלבד שתשאר ממנו באותו הדבוק כדי תפיש' שהו' מלא בטדה בשור הגדול כך פשוט. י"מ בטדה ד' אצבעות וכן כתב רי"ף. ורש"י פירש רחב אצבע. פירוש וכל זה בשור הגדול ובקטנה הכל לפי קטנה. ואם ניקבה במקום כדי תפישה שכתבתי, י"מ דנקיבתו במשהו, וה"ר יונה פירש דנקיבתו ברובו וכן נר' עקר. ולפי זה יש שלשה חלוקים בנקיבת החלוחלת מה שלמעלה מדבוק הירכים נקיבתו במשהו, בדבוק הירכים אפי' ניטל כשרה ודוקא שתשאר ממנה כדי תפיסה כמו שכתבתי, ואותו כדי תפיש' עצמה נקיבתו ברובו. וכן אם לא ניטל מקום דבוק הירכים וניקב נקיבתו ברובו כיון שירכים מעמידין אותו.
<h2>דף נ:</h2>
כרס הפנימי שניקב במשהו טרפה וכרס החיצונ' שנקרע ברובו טרפה כך פשוט. ונחלקו בגמרא רבה בר רב הונא אמר מפרעתה היכא דפרעי טבחי, פי' (כרס) כרס פנימי נקרא מה שפונה מהכרס למטה מהבהמה כשהולכת הבהמה, וכרס החיצונ' נקרא מה שעומד ממנו הצלעות כנגד גב הבהמה ושניהם בכרס שבתוך חלל הבהמה. ורבי יוסי בר' חנינא אמר כי כל הכרס שבפנים בחלל הבהמה נקרא פנימי, וכרס החיצונה נקרא הבשר הדק שפותחים כשרוצים להוציא הכרס והבני מעים לחוץ והיא פונה לקרקע כשהולכת הבהמה והוא מהחזה עד הירכים. וכתב רי"ף איכא מ"ד כרבה בר רב הונא ואיכא מ"ד כר"י בר' חנינא. ורש"י פסק לחומרא כר"י בר' חנינא וכן עקר. ועוד פשוט רוב שאמרנו בכרס החיצונה ר"ל טפח או רובה כלומר אם יש בקרע טפח אפי' שאינו רוב אותו הכרס החיצונה וכן אם יש בקרע רוב אותו הכרס טרפה אפילו אין בקרע טפח. ונראה שזה הקרע שאמרנו שנקרע אותו בשר עד שנגלה הכרס שבפני' ר"ל שנתקרע הבשר מב' עבריו. אבל הרמב"ם כתב לא שנקרע שיראה הכרס אלא שנקרע רוב עובי אותו הבשר, ולא ירדתי לסוף דעתו אם נקרע אותו בשר עד שיראה הכרס כמה יהיה שיעורו לפי סברתו.
ועוד פשוט ואם נתקדר בעגול והוא יותר מסלע בעגול טרפה שכשתשים חוט סביב הקדיר' יהיה בחוט אורך טפח, וכמה שיעור יותר מכסלע שיכנסו בו ג' גרעיני תמרה עם האכל הנשא' בה אחר שאכלו אותו בקדיר' בדחק, ואם לא נשאר בהם שום אוכל שיכנסו בריוח פי' ולפי זה שיעור הסלע רחבו שליש טפח שעגולו טפח.
מחט שנמצא בעובי בית הכוסו' שעשוי (כמו) [ככובע] בצד הכרס ודפנותיו כפולו' ויש שומן בין דופן לדופן והמחט נקב הפנימי ולא החיצון אפילו קופא פי' הצד העבה של המחט כלפי חוץ כלומ' כנגד חלל הבהמה כשרה ולא אמרי' דרך חוץ נכנסה ונקבה אלא אמרינ' דרך וושט נכנסה ודרך פני' והאוכלים דחפוה עד שנקב העבה שלה ונתחב בעובי בית הכוסות ואין הפרש בזה בין מחט גס לדק. ואם ניקבו שניהם טרפה כאשר אכתו' כך פשוט ומוכח. המסס שהוא עשוי כמין עלין עלין וכן בית הכוסות שהוא עשוי ככובע אם ניקבו מב' עבריהם טרפה לפי' אם נמצא קוץ או מחט במסס או בבית הכוסות בתוכן ועבר לחוץ טרפה ואם לא עבר לחוץ כשרה. ויש מקום בבית הכוסות שדפנו דק, ויש מקום כפול כלומר בב' עורות ואם ניקב לצד הא' כלומר העור הא' כשרה אבל מב' צדדין כלומר ב' העורות הכפולי' טרפה כך פשוט, וכן כתב ר"ת ורוב הפוסקים. אבל רש"י פי' כי בהמסס שדפנו דק או בבית הכוסות במקו' הדק שאינו כפול שאף על פי שלא ניקב אלא חצי העור טרפה דחיישינ' שמא ניקב כלו והמחט או הקוץ חזר לאחוריו והבריא החצי האח' כדאמרינן בישב לה קוץ בוושט [חולין מ"ג ע"ב], וראשון נראה עקר דלא דמי למחט מפני שגועה בו ואוכלת בו חיישינן שמא הקוץ יצא מן הנקב והבריא אבל בכאן מי הוציאו מן הנקב. ועוד פשוט נמצא עליו קורט דם בידוע שלאח' השחיטה ניקבה פי' וה"ה בחלודה. וכתבו המפרשים ואם לא עבר המחט אלא חצי העור ונמצא כנגדו לחוץ בעבר האחר קורט דם טרפה. ועוד כתבו שאם נמצא מחט תחוב בו כנגד חוץ כלומר כנגד חלל הבהמה אפילו שלא נקב עד החלל שלפני הכוסות טרפה כמו שכתבתי כי בודאי דרך וושט נכנסה ונקבה או דרך דופן כי מי הביאה לחלל הבהמה לולי שנקבה. ועוד פשוט ולפי' אנו מחלקין במחט ובקורט דם יותר מכל שאר הנקובי' ומשום שיש בו דבר דמסרך ובודאי אם הנקב קודם שחיטה היה על המחט דם או חלודה. ועוד פשוט במשנת אלו טרפות [נ"ד ע"א] המסס ובית הכוסות שניקבה זה לזה כלומר זה לתוך זה ולא יצא הנקב לחוץ כשרה כיון שהוא מזה לזה.
<h2>דף נב:</h2>
ועוד פשוט ורוב הזה (ברוע) [ברוב קרוע] או ברוב נט[ו]ל.
<h2>דף נג:</h2>
וכתב רבי' אפרים ואם נתמסמס הבשר ר"ל נתמעך רוב הבשר של כרס החיצונ' דינו כמו שנקרע רובו או טפח או ניטל כמו שכתבתי [לעיל נ"ב ע"ב], כי הוא פי' נתמסמס רואין אותו כאלו אינו דמיירי בחולי' ברוב הכרס החיצונ' והוא הבשר שהרופא גורדו עד שמעמידו על בשר החי זה קרוי נתמסמס. ויש מפרשים דמיירי בדרוסה.
מחט שתמצא בחלל הבהמה טרפה וכן קוץ דחיישינן שמא ניקב אחד מן האיברים שבפנים שנקיבתן במשהו כדאמרינן בקוץ עד שתנקב לחלל והם איברים רכים ואין להם בדיקה דשמא פגע בכניסתו לא' מהם כך הסכימו הפוסקים, והרשב"א. ועוד כתב נקב הקוץ בפנינו ושחט הבהמה ונמצא הקוץ תחוב או המחט מדופן הבהמה לא' מהאיברים שאין נקיבת המחט בענין כזה טרפתו, כגון בלב ולא לבית חללו, ונראין הדברים שלא נגעו במקום אחר כשרה.
<h2>דף נה:</h2>
ניטלה האם שלה שהיא שלפוחית והוא בית הרחם כשרה כך פשוט. וכתוב בשערים דרבינו האיי שאם ניטלה שלפוחית שמי רגלים נקוין לתוכה דטרפה, וכן פר"ח. ורבי' אליעזר ברבי נתן כתב דכשרה לפי שלא מצינו טרפו' זה בתלמוד, ועוד שמקום חבורה הוא בין דבוק הירכים אצל החלוחלת ומי המשקין מפסלת הגוף ניקוין לתוכה וכשניקבה או ניטלה יוצאין לחוץ ואין בהן כח לחזור לגוף ויש כמה בני אדם שמי רגלי' שלהם יוצאין תמיד ואומרין הרופאים שהשלפוחית שבהם ניקבה או ניטלה ואותם בני אדם חיו כמה שנים ע"כ.
<h2>דף נו.</h2>
הא דאמרינן גבי עוף נפלה לאור ונחמרו בני מעיה כמו שתמצ' בעוף [אות כ"א], שיש מהפוסקים שכתבו שהוא הדין בבהמה, זולתי שיש הפרש ביניהם שאם נפל העוף לאור צריך בדיקה שמא נחמרו שאין לו עור שמגין אבל בהמה אין חוששין אבל אם נחמרו בודאי טרפה אפילו בבהמה, וכן כתב בה"ג. ויש מפרשים שכתבו דלא שייך בבהמה כלל נחמרו בני מעים בנפלה לאור, שבני מעיה קשין ליחמר שיש לה עור שמגין והצלעות מגינות וכן עקר, וכן כתב הרמב"ם שתי טרפיות יש בעוף יותר מבבהמה ואף על פי שיש להן אותם הדברים ואלו הן עוף שנשתנו מראה בני מעיו מחמת האור ועוף המים שניקב עצם ראשו ע"כ.
<h2>דף נו:</h2>
פר"ח דדוקא בבהמה ניטלה האם כשרה אבל בעוף דזוטרא חיותיה עבדינן לחומרא דעלתא בתיקו, דמעשה דרבי סימאי ורבי צדוק שהלכו לעב' שנה, במשנת אלו כשרות בעוף שמביא המעשה בגמרא, וזה לגרסתם, ולגרש"י גם כן זולתי שלא פירש רש"י אי מיירי בעוף אבל ר"ח פי' דמיירי בעוף. אבל רוב הפוסקים הסכימו דבין בעוף בין בבהמה כשרה וכן הסכימו גדולי האחרונים והרא"ש.
יצאו בני מעיה ולא ניקבו כשרה, ודוקא שלא הפך בהן כשהחזירן בפני' אבל אם הפך באחד מאותן הדקין שלמעלה שהפכן למטה או כל העגולה שלמעלה למטה טרפה. ואם נכנסו בני מעים בפנים מעצמן כשרה כי בודאי לא נתהפכו פשוט.
<h2>דף נח:</h2>
סניא (דובי) [דיבי] הוא המעי הרחב הנקרא סייגו והוא מחובר לדקין וזורקין אותו, אם נמצאו לבהמה ב' מזה המעי טרפה מטעם כל יתר כנטול דמי, ואי שפכי להדדי כשרה פשוט.
נמצאת קנה של בשר יוצאת מבית הכוסות והמסס כשרה כי יש כמה בהמות שיש להם אותו קנה, אבל אם יוצא קנה של בשר מבית הכוסות לכרס טרפה כאלו ניטל א' מהדקים פשוט.
בני מעי' שכתבתי שהן הדקין הם חוט א' משוך ואם יצא ענף מהם לשני' שיוצא מהחוט המשוך מעי אחר בבהמה טרפה, ודוקא שבתחלתן יוצאים מב' מקומות כמו שתאמר זה יוצא מכאן מן הקיבה וזה יוצא ממקום אחר מן הקיבה, אבל אם ממקום אחד כמו אצבע פירו' שהוא אחד בעקרו רוצה לומר בהתחלתו כשיוצא מן הקיבה הוא אחד כמו רחב אצבע ואחר כך נפרדו לב' וכלין למטה כלומר למטה חוזרין ומתחברין להיו' א' למט' בחלוחלת קודם שתעלה החלוחלת כמו רחב אצבע בענין שיצא הרעי מנקב א' כשרה פשוט, וזהו לגרסת הרי"ף ושאר המפרשים. (ו)פירשו אפילו שאין מחוברים אצבע למעלה בהתחלתן אלא שהן יוצאין ממקום א' מן הקיבה סמוכים זה לזה כשרה, ודוקא דהדרי וערבי עד כאצבע כלומר שהן נחלקין לב' כמו רחב אצבע ולא יותר ומיד חוזרין אחר רחב האצבע, וראשון נראה עקר. ואם הם ב' בעוף כתבתיו בדין העוף [אות כ"א].
<h2>דף צג.</h2>
חלב שעל הכרס הוא חלב שעל המסס ובית הכוסות מבחוץ ומחובר אל ראש הטילא שעל הכרס ואסו' וענוש כרת. וחוטי זה החלב אסורי' ואין חייבין עליהן כך פשוט.
ראש המעי היוצא מהקיבה והולך להדרא דכנתא צריך לגרור החלב שעליו כך פשוט בחולין. ופירוש רש"י עד אמה ממנו באורך והשאר הוא בהדרא דכנתא ומותר השאר כמו הדרא דכנתא, זולתי שצריך לנקר הוורידין שהם החוטין שעליו משום דם ע"כ, כי הוא פירש ריש מעיא באמתא אמה באורך. והרמב"ם כתב מעט מראש המעי, ולא כתב אמה כי פירוש אמתא כמו אמת המים כלומר אמת המעים. ועוד כתב כי יש מהגאונים שפי' דראש הכרכשא שהיא חלוחלת והוא הראש שבו יוצא הרעי.
ראש הכרכשא שהיא חלוחלת והוא הראש שיוצא בו הרעי צריך לגוררו כי הוא חלב, כך כתבו הגאונים שפירשו ריש מעי' באמתא וכן כת' הרמב"ם בש' הגאונים ולמעלה תמצאנו בדין ראש המעי בענין הקיבה.
<h2>דף קט:</h2>
קיבה שבשלה בחלבה אסורה כך פשוט. וכתב רי"ף וזה קודם חזרה אבל אחר חזרה פרשא בעלמא היא ומותרת, וכן כתבו הגאונים. אבל רש"י פירש דאסורה, ומחלקתן תמצ' בדין הגבינה [אות ל"א] ושם כתבתי כל דין עור הקיבה בחלבה להעמיד בה גבינ' ואם נמלחה בדין כשרה שינקה מן הטרפה או בהפך בדין קיבת נבלה וכולי.
<h2>דף קיג.</h2>
אין מחזיקי' דם בבני מעים כי אפילו בלא מליחה מותרי' פשוט. והסכימו הפוסקים דלא נאמר על זה שאם נמלחו עם בשר שיהו אסורים כיון שאין טרודים לפלוט שיבלעו מדם הבשר שפולט מן הבשר, שבודאי הן קשין יותר מדגים שכתבתי [אות כ"ה] בדין מליחה אם נמלחו עם בשר ודם משרק שריק, וכן כתב הרשב"א דאף על גב דלא פלטי דם פלטי ציר ואידי דפלטי לא בלעי ע"כ. ומכל מקו' בשומן הדבוק יש בהם שוריקי של דם ולכן נהגו למלחן, וזה בהדרא דכנתא וכרס וקיבה ודקין, אבל כנתא גופה רוצה לומר השומן הנקרא אינטרישיגוס בלעז ולב וכבד וריאה יש בהן דם, וכן בשמנינות הכרכשא ולפיכך צריך למלוח הכרכשא מצד שמנינותא ולא יהפכנה בשעת מליח'. ויש מהגאונים שאסרו לאכל כנתא בקדרה אחר (שיבשה) [שבשלה] מפני חוטין קטנים של דם. והעולם נהגו לחטט החוטין, וכן נראה עקר כי אחר שינקרו החוטי' מותר לקדרה, דהא דאמרינן כנתא אסור לבשלה בקדרה דוקא בלא מליחה אבל במליחה מותר כשאר בשר.
